האם צריך הכנה לחיי נישואין מאושרים?
יהודה איילון .M.A - פסיכולוג ומאמן זוגי
להיות בני זוג החיים באהבה ובאושר,
זהו חלומם של מרבית הבוגרים.
אולם רק בחלק לא גדול מהמקרים מתגשם חלום זה.
מרבית הזוגות אינם חיים באושר, ואחוזי הגירושין
גבוהים מאד. כניסה לחיים בזוג היא תחילתו של מסע,
מסע בארץ לא נודעת עבור רבים מאתנו.
הזוגיות היא מסע בשניים, מסע מורכב שלהצלחתו
דרושה מפה לארץ האושר הזוגי.
במאמר זה אציג את הסיבות לצורך בהכנה
לחיי נישואין מאושרים.
מדוע כדאי להשקיע בימינו בהכנה לחיי נישואין?
בדורות של הורינו וסבינו, לא הורגש הצורך ללמוד כיצד להיות בני זוג. יציבותו של מוסד הנישואין היתה גדולה בהרבה מאשר בימינו. אולם כיום שאיפותיהם של נשים וגברים כאחד שונות מאד משאיפותיהם וציפיותיהם של הורינו והורי-הורינו מן הנישואין. בעוד שבימיהם היו הנישואין מוסד מכובד, שהעניק סטטוס חברתי, והרצון לשמר את המצב הזה היה ראשון במעלה - הרי שבימינו אנשים מצפים מן המסגרת הזו לאושר, לאהבה, לחברות, ליחסי מין מספקים ועוד ועוד. המחויבות להמשיך בנישואין אינה מוחלטת כפי שהיתה, אלא מותנית בהצלחת הקשר לספק במידה סבירה את ציפיותיהם של שני בני הזוג.
גורם נוסף שאינו מקל על הקשר הזוגי הוא השאיפה לשוויוניות בין האשה לגבר. חלוקת התפקידים ביניהם אינה עוד ברורה וחדה כבעבר. אין מדובר עוד בקשר בין גבר מפרנס יחיד לאשה המנהלת את משק הבית ומגדלת את ילדיהם. כיום אצל רוב הזוגות שני בני הזוג עובדים לפרנסת המשפחה ומצפים לשיתוף פעולה הדדי בעבודות הבית ובהורות.
תרבות הגירושין הרווחת במערב, והולכת ומתחזקת בישראל, אף היא מציבה מכשול לא פשוט בדרך להצלחת הזוגיות. כאשר הגירושין נראים כאופציה לפתרון של בעיות בחיי הזוג, קשה יותר להגיע למחויבות להשקיע נסיונות רציניים לפתור קונפליקטים בין בני הזוג. כיצד אנו לומדים תפקידים משפחתיים, רגשיים וחברתיים? בעיקר באמצעות מודלים לחיקוי. ילדים לומדים על זוגיות ועל חיי משפחה במשפחה בה הם גדלים. אולם הלמידה איך להיות בני זוג אינה טובה דיה. בחלק לא מבוטל של משפחות שוררת אוירה לא אוהבת, מתוחה ואף עוינת. המשפחות בהן זוג ההורים אוהבים וחיים באושר, הן מיעוט. במרבית המשפחות לא מתרחשת למידה יעילה של חיי נישואין אוהבים, וחלק מהסיבות לכך מונה פרופ' קלייר רבין בספרה "טובים השניים: נישואין כדיאלוג".
יש זוגות שכל זוגיותם התמצתה בתפקיד ההורות, שכל דאגתם התמקדה בילדיהם, מה אכלו, מה לבשו, איזה ציונים הביאו מבית הספר, האם היו מקובלים בחברה. הורים כאלה אינם משמשים מודל טוב לחיקוי, כיון שילדיהם אינם רואים זוג המביע אהבה או מבלה ונהנה בלעדי הילדים.· זוגות אחרים רבים ביניהם, כאשר על פי רוב אין ילדיהם יודעים את סיבות המריבה ואף אינם עדים לפיוס בין ההורים. האוירה בבית רווית כעס. מודל כזה נפוץ ביותר ומהווה דגם שלילי שרוב הילדים רוצים מאד להימנע ממנו בנישואיהם. יתר על כן: צעירים שגדלו בבתים כאלה חרדים מפני כל מריבה, כי זו עלולה להצביע על כך שאין הם מסוגלים להשתחרר מן הדגם השלילי של הוריהם.· גם אותם בני-מזל שגדלו במשפחות "אידיאליות", בהן היו באמת נישואין אוהבים למופת, גם אלה לא תמיד יודעים ומבינים את סוד אושרם של הוריהם. ילדים אלה אינם יודעים למשל, שגם בנישואין המאושרים ביותר יש קשיים ומריבות, כי הוריהם "הצליחו" להסתירן מהם ואף היו גאים בכך שלא העמיסו על הילדים עומס רגשי מיותר. והתוצאה? הצעירים האלה אינם מוכנים להתמודדות עם חיי היומיום בזוג, ומסיקים בטעות שאם הם רבים, הרי הם כשלון.
ומה עם ידידינו הטובים, האם יכולים אנו ללמוד מהם איך להיות בני זוג אוהבים? למרבה הצער, לא. נישואין נחשבים לקודש הקודשים של הפרטיות ולכן מעטים הסיכויים שזוגות יישבו יחדיו וישוחחו על נישואיהם בגילוי ובכנות. אחד מיועצי הנישואין הבכירים, ד"ר זאב ונדרר, אומר בספרו זוגיות: כיצד לטפח אותה באהבה, שיחסים מתפרקים כיון שאיש אינו מלמד זוגות כיצד לבנותם ולעשותם טובים וחסינים. הורים, לדבריו, אינם מכירים בכך שרובנו איננו מעונינים לחזור על הדפוסים שראינו אצל הורינו.
במאמר "כיצד ניתן ללמוד בניית נישואין מאושרים?" - אתן כמה כיוונים אפשריים להכנה לזוגיות הבנויה על אהבה ומחוייבות.
